עמידר, החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ נ' זרביב

החלטה

לפני בקשת המבקשת להארכת מועד לביטול פסק דין שניתן כנגדה בהעדר הגנה, ביום 2.7.12 ולביטול פסק הדין.

1. המשיבה (התובעת) הגישה תביעה לפינוי מושכר כנגד המבקשת (הנתבעת).

על פי כתב התביעה ביום 14.3.1994 נחתם חוזה שכירות בין המשיבה לבין הורי המבקשת ובסמוך לפטירתם הגישה המבקשת בקשה להקניית זכויות חוזיות כדייר ממשיך, אולם בקשתה נדחתה מהנימוק שהמבקשת אינה עונה על הגדרת "דייר ממשיך" ואינה זכאית להתגורר בנכס.

לטענת המשיבה, על אף מכתב התראה ששלחה למבקשת, המשיכה המבקשת להתגורר בנכס אליו פלשה ללא רשותה והסכמתה של המשיבה. לפיכך עתרה המשיבה בכתב התביעה להורות למבקשת לפנות את המושכר לאלתר.

2.ביום 2.7.12 ניתן פסק דין כנגד המבקשת, לאחר שניתנו לה מספר ארכות להגשת כתב הגנה ולאחר שנתבקשה למסור תגובתה לבקשת המשיבה למתן פסק דין, עפ"י החלטה מיום 13.3.14. בהעדר תגובה והגנה ניתן פסק דין כאמור.

3.ביום 28.8.12 הגישה המבקשת בקשת לביטול "כל הליך" ולאפשר לה ולילידה להישאר בדירה. הבקשה הוגשה ללא תצהיר ולפיכך נדרשה המבקשת להגיש תצהיר ולהציע ערובה לשם עיכוב ההליכים.

ביום 7.4.13, בהיותה מיוצגת, הגישה המבקשת בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק דין ועתרה לעיכוב הליכי הוצאה לפועל ולביטול פסק הדין.

לאחר קבלת תגובת המשיבה ותגובת המבקשת בהתאם לתקנות, נקבעה הבקשה לדיון בפני.

נימוקי הבקשה

4.אשר לסיבת אי הגשת הבקשה במועד טענה המבקשת כי התקשתה מאד לנהל את ההליך המשפטי בשל מצבה הרפואי שלה ושל בנה, מצבה המשפחתי והכלכלי כפי שיפורט להלן. המבקשת טענה כי בהיותה אם חד הורית נאלצה להתמודד לבדה עם בעיות רפואיות קשות של בנה ובעיות רפואיות שלה עצמה ופנייתה לסיוע המשפטי על מנת לקבל עזרה בהגשת כתב ההגנה, נדחתה.

בחקירתה הוסיפה המבקשת כי לאחר דחיית הבקשה לסיוע משפטי פנתה לנעמ"ת, אז הופנתה לעורך הדין המייצג אותה בבקשה זו. בתצהירה ציינה המבקשת כי במקביל לבעיותיה המפורטות לעיל אשר גרמו להתמוטטות כלכלית ונפשית, פעלה המשיבה להגדלת תשלומי שכר הדירה, דבר שהסב לה לחץ כספי ונפשי נוסף בנוסף לזה שהיתה שרויה בו.

5.לעניין סיכויי הגנתה טענה המבקשת כי היא מתגוררת בדירה מעל 3 שנים, החל מחודש פברואר-מרץ 2007, אז עברה יחד עם ילדיה להתגורר עם הוריה בנכס נשוא התביעה.

עוד טענה המבקשת כי אביה נפטר ביום 26.12.10 ולפיכך משחלפו 3 שנים ממועד מעברה לדירה ועד פטירת אביה יש לראות בה "דייר ממשיך" על פי הקריטריונים המופיעים בסעיף 1 לחוק זכויות הדייר בדיור הציבורי, תשנ"ח-1998.

לטענת המבקשת דירה שהייתה בבעלותה נמכרה בעקבות חובות כספיים ובהעדר יכולת לעמוד בתשלומי המשכנתא והמבקשת פינתה את הדירה ביום 31.12.06. לאחר פינויה ועד למעברה לדירה, התגוררה לסירוגין בבית קרובי משפחה.

המבקשת הוסיפה וטענה כי לאחר פטירת אביה, פנתה לוועדה המחוזית להקניית זכויות, בבקשה להכיר בה כ"דייר ממשיך" אולם בקשתה נדחתה. לטענתה החלטת הועדה אינה נכונה ובלתי חוקית שכן בביקור מעגל שבוצע ביום 30.8.06 סומן על גבי הטופס כי הדייר הממשיך מתגורר בדירה וממצא זה מעיד כי כבר בשנת 2006 נמצאה המבקשת בדירה. עוד לטענת המבקשת, החלטת הוועדה הדוחה בקשתה, מבוססת על העובדה כי המבקשת מכרה דירתה בשנת 2007 ואילו המסמכים המוצגים בפני בית המשפט וביניהם הסכם המכר של דירת המבקשת מעידים כי הדירה נמכרה כבר בשנת 2006.

אשר להחלטת הועדה המחוזית להקניית זכויות, טוענת המבקשת כי על גבי החלטת הוועדה נכתב בכתב ידו של אחד מחברי הוועדה "לבדיקה לעומק בבקשה" ויתכן כי לו נעשתה בדיקה היו מתבררות העובדות לאמיתן. לגישת המבקשת דחיית הבקשה נשענת על ממצאים עובדתיים שגויים והצגת מצג שווא.

המבקשת מוסיפה וטוענת כי ביום 2.4.12 ניתנה החלטת בית המשפט, בעקבות הבקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה, המורה למבקשת להשיב לכתב התביעה שאם לא כן, ינתן כנגדה פסק דין בהעדר הגנה. לטענתה לא ידעה על הגשת הבקשה וההחלטה בעניינה לא נמסרה לה.

נימוקי התגובה

6.המשיבה, מתנגדת לביטול פסק הדין. בתגובתה מדגישה המשיבה כי ניתנו למבקשת, לפנים משורת הדין, ארכות רבות להגשת כתב הגנה ולאור מחדליה הרבים של המבקשת, ניתן ביום 2.7.12 פסק דין כנגדה. על אף שהמבקשת ידעה על מתן פסק הדין ביום 12.8.12, כעולה מבקשתה, לא ברור מדוע לא פעלה לביטולו במשך 8 חודשים. לטענת המשיבה מחמת השיהוי בהגשת הבקשה, ובהעדר כל הסבר מדוע לא הוגש כתב ההגנה מטעם המבקשת יש לדחות בקשתה.